אחת ההבנות העיקריות בהתמודדות עם הגלות האישית והכללית היא ההבנה שלכל דבר יש תכלית וסיבה. שום דבר לא קורה "סתם", בכדי שנסבול. בורא עולם מתכנן בקפידה כל ניסיון וכל התמודדות, וגם אם איננו מבינים, אנו מאמינים שלדברים יש תועלת ומטרה
"אני בדרך" שתי מילים שאני מסמס, כמה פעמים ביום. איזו משמעות יש לדרך? האם היא רק אמצעי להגיע מנקודה לנקודה או שיש לדרך משמעות ותכלית?
חז"ל מסבירים כי בעומק החורבן טמונים זרעי הגאולה. וכמו שאומרים חז"ל: "בתשעה באב נולד מושיען של ישראל". כלומר, שבאותם רגעים של החורבן החל תהליך הגאולה.
קטע מחלוקת דולרים לצדקה על-ידי הרבי מליובאוויטש ביום ג’ מנחם-אב תשמ"ח בהם מעורר הרבי על הצפיה הדרוכה למשיח..
כשנשב על הארץ בט' באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה
כשלפעמים אנחנו מרגישים חורבן בחיים שלנו, יש על מי להסתכל ולנסות להפנים כיוון דרך של עשיה ובניה
כשהגיע לעיר-הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. ר' אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות-לב, עד שאפסו כוחותיו..
הבנת הגורם לחורבן, מסבירה לנו מהו התיקון הנדרש – אהבת חינם. מהי אהבת חינם? הכוונה לאהוב את הזולת לא בגלל שום דבר. לא בגלל מה שהוא נותן לי, לא בגלל המעלות שיש לו, לא בגלל שמירת המצוות שלו. אלא אך ורק בגלל עצם היותו יהודי.
אם נעשה סקר לגבי- מהי אהבה, נקבל תשובות מגוונות. כל אדם תופס ומפרש את המושג אהבה לפי הצרכים האישיים, והפרשנות שפיתח לעצמו, במהלך השנים.
אממה, מסתבר שבשביל תחושת שובע לא מספיק להזין את הגוף, יש להזין גם את העיניים, וה'מן' לא עשה את העבודה..
