"הייתי ילד בן שמונה, כאשר אבי, הרב שלמה ז"ל, קיבל הוראה למסור 20 בחורים מעירינו לצבא הצאר…" סיפר הקנטוניסט המיוסר
פניהם כבר היו שטופות זיעה מהריקוד הנמרץ, כשחשו לפתע רטיבות אחרת שניגרת על פניהם…
בלהט השירה והריקוד, שכח החסיד את היותו אסיר, שכח את המחנה ושכח את סיביר. הוא זכר רק את עובדת היותו יהודי, וכי היום הוא שמחת-תורה
בתי חב"ד מקיימים 'הקפות-שניות' בכל רחבי הארץ בהשתתפות קהל רב ונכבדי ציבור. ההקפות המרכזיות – בבית הכנסת 'בית מנחם' שבכפר-חב"ד
כשיהודי רוקד עם ספר-התורה, זה הרגע שבו מתגלה מהותו האמיתי. פתאום הוא מרגיש שגם הוא יהודי, שגם הוא אוהב את התורה
כאשר תופס היהודי ב'עץ-חיים' של ספר-התורה וצועק 'שישו ושמחו בשמחת-תורה'. כל העולמות העלונים מקנאים בו
"בשמחת תורה התעלת על עצמך, קרעת את גזר הדין ובנך יצר מהמשבר"
