הרבי מליובאוויטש

בנוגע לאזכור שלך לגבי יחסי רבי-חסיד: ואהבת לרעך כמוך, זה כולל יהודי שהאדם מעולם לא פגש אותו בחייו לפני כן, ואפילו לא היה לו קשר איתו • הרבי כותב

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

כשחייל בשירות צבאי מקבל פקודה, הוא חייב לבצע אותה באופן מיידי . רק לאחר שביצע אותה, הוא רשאי לקחת את הזמן כדי לחקור את החשיבות הפקודה ♦ הרבי כותב

במהלך שנות נשיאותו, הכריז הרבי על מצוות מסויימות כ"עשרת המבצעים" שקיומם על-ידי עם ישראל, יקדם את השמירה, ההגנה וההצלה של עם ישראל.

אריה אליאב סייע לפעילות הרשת מחתרתית של חסידות חב"ד במטרה לשמר את הגחלת היהודית ברוסיה הקומוניסטית. בשנת תשכ"ה (1965) התקבל לפגישה אישית עם הרבי…
כאן מספר אליאב על שיטת העבודה עם המחתרת ועל מהלכה של היחידות עם הרבי.

מהו רבי? האם כל ההילה סביבו אינה מוגזמת? כיצד יכולים החסידים וגם רבנים גדולים ומנהיגי קהילות גדולות, להיבטל בצורה כה מוחלטת ליצור אנושי?

הוא כמעט נפל מהכסא מרוב תדהמה. "אני אתאיסט, אפילו בכיפור איני צם!" • אך הם בשלהם: "אתה יודע עברית וזה כבר הרבה מאוד, לכן מהיום תהיה אתה הרב שלנו ותקרא בתורה. לא נדרוש ממך להפוך למאמין או לקיים מצוות…"

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

הם הגיעו מרוסיה, שם חוו באופן אישי מסירות-נפש באופן יום-יומי, והם לא מתייאשים מהמאמצים שלהם לסייע לנוער היהודי האמריקאי… • הרבי כותב