על הפרק

בחיי היום-יום אנו משקיעים הרבה מאוד תשומת-לב ואנרגייה, אבל לא בהכרח הן מופנות לאפיקים החשובים באמת. הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים.

פתאום נופלות כל המחיצות, והכול מתקבצים יחדיו ■ ליום הולדתו של הרבי שלימד כיצד למצוא את הנתיב לליבו של כל יהודי

צריך להתנגד במלוא התוקף למעשים שגויים, להשקפות פסולות, אך אסור בשום פנים ואופן להפוך זאת לשנאה אישית כלפי אישים או ציבורים

כל עוד מכנים את תלמידי הישיבות 'בטלנים' ו'משתמטים' זה דו-שיח של חירשים, וכל מה שנותר הוא משחק של כיפופי-ידיים

התורה שייכת לכל יהודי, אבל אין פירוש הדבר שכל אחד ואחד רשאי לפרש את התורה כראות עיניו. בכלל, יש כאן תופעה מוזרה, שאינה קיימת בשום תחום עיוני. האם יעלה על הדעת שסטודנט שרק החל את לימודי הרפואה יתחיל 'לפרש' את עקרונות הרפואה כראות עיניו? וכי מי שלא למד פילוסופיה לעומק יעז לפרש את ספרי הפילוסופים הגדולים?

אמנם הטעם הפשוט לאכילת מצה מבואר בהגדה: "על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", אולם, הדקדוק הקפדני בשמירת המצה מחימוץ והאיסור החמור של "חמץ –

האם תמיד היה אברהם בעל חסד? ומהו בעל חסד אמיתי?