למעשה, רק הגוף של היהודי יכול להיות משועבד, אבל הנשמה האלוקית שלו היא חופשית במהותה. עם זאת, בעקבות המכשולים וההפרעות החיצונים והפנימיים, דרוש מאמץ מתמיד כדי לתת ביטוי לחופש הזה ולהגשים אותו • הרבי כותב
אילו רק כל אחד, בתור מנהיג יחיד, או אדם מן השורה, היה עושה את החלק שלו אפילו ללא מאמץ מרוכז, לפעול ברוח האמיתית של התורה, ללא תערובת של צדדים לא רלוונטיים, היתה זאת הדרך המעשית ביותר לשפר את מצב היהדות בהווה בכל מקום, ובמידה הגדולה ביותר • הרבי כותב
כל תועלת נוספת שאת משיגה בחיזוק ופיתוח היהדות שלך עצמך.. בסופו של דבר יוכפלו פעמים רבות באווירת הבית, ובילדים ובנכדים לכל הדורות • הרבי כותב
השנה נוסף עוד עניין: זו "שנה מעוברת", אשר הודות לכך שמתווסף בה עוד חודש,"מסתדר" חג הפסח כ"חג האביב". .. העניין של שנה מעוברת ידוע, ודובר
בנוגע לאזכור שלך לגבי יחסי רבי-חסיד: ואהבת לרעך כמוך, זה כולל יהודי שהאדם מעולם לא פגש אותו בחייו לפני כן, ואפילו לא היה לו קשר איתו • הרבי כותב
זה לא מפתיע שהשכל האנושי אינו מסוגל לתפוס את הדרכים של ה' ומדוע הוא צריך לקחת אנשים טובים שעשו מעשים טובים במשך כל חייהם וסייעו להפיץ אלוקות על פני האדמה על ידי הפצת התורה והמצוות • הרבי כותב
חישבו על הפסיכולוגיה של אנשים בגיל של הוריה, …שפתאום מגלים שהם חיו בטעות, ושהטעות היא מאוד חמורה ובסיסית • הרבי כותב
בזמננו נוצר טיפוס של 'בן חמישי' – הבן שאינו נוכח כלל סביב שולחן הסדר. תוצאת הטעות של ההורים שחשבו כי הדרך להשתלב בסביבה החדשה היא על-ידי התנערות מהמהות האמיתית והפנימית שלהם. חובה להתמסר אל הילדים האלה זמן רב לפני הפסח ולהשיבם אל שולחן הסדר היהודי
כשאני רואה את ההתעניינות שלך במשמעות הפנימית של התפילה, שהיא אחד משלושת העמודים שעליהם עומדים העולם הגדול (המקרוקוסמוס) והעולם הקטן זה האדם (המיקרוקוסמוס), אני בטוח שהצד של ההתמסרות שלך לעבודת התפילה נמצא ברמה הנכונה • הרבי כותב
יהודי שומר תורה ומצוות, שמחזיק בעמדה של השפעה בקהילה יהודית, איננו דומה רק לחייל בזמן מלחמה, אלא הוא כמו מפקד במשרה פיקודית בשדה הקרב. פשוט אין לו רשות לשחרר את עצמו מהחובה שלו ולנטוש את המשרה שלו • הרבי כותב
