על הפרק

בתורה נקבעו כללים לקיום כל מצווה; הייתם ב'דרך רחוקה' , מה מקום יש לטעון את טענת "למה ניגרע"?

אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. זה הדבר הגדול שהתחולל במעמד הר-סיני

אחרי השואה נשאלו השאלות: למה הם הלכו ’כצאן לטבח’? מדוע לא ברחו? איך לא הבינו את הגורל הצפוי להם? גם כיום נשאלות שאלות קשות, קשות מאוד…

לא דיי לקיים את מצוות הצדקה והחסד משום שזו מצווה. הקיום השלם של המצווה הוא כשהאדם חש אכפתיות לזולת ודאגה אמיתית לשלומו

ישנם כאלה, ובפרט אלו הרחוקים מרחק רב מחיי היהדות, רואים ביהודים שומרי המצוות כנציגי הדור הישן. וכאשר הם נתקלים באדם צעיר הרכון על אחד מספרי התורה

הלקח, אף פעם לא מאוחר!

סיפורי התורה לא נכתבו רק למען נדע את המאורעות ההיסטוריים שקרו לעם ישראל לדורותיו. בסיפורים אלו טמונים לקחי-חיים, אותם עלינו ללקט ולחיות על פיהם…

אז כל העת נותנים לך פקודות: "אל תעשה כך!", "זה מותר" ו"וזה אסור". "זו מצווה" ו"זו עבירה". למה אני חייב להשמע לזה? אולי אפשר לנסות להסתדר לבד?! אם הייתי אסטרונאוט בחלל וודאי לא היו לי ספקות • בכתבה המלאה; למה כדאי להיות אסטרונאוט …