על הפרק

מלחמה היא דבר כואב ולא ממש נחמד. רק אנחנו מתעקשים לנהל מלחמות 'נקיות', סטריליות, ומלאות עכבות כאילו-מוסריות, אבל אין דבר כזה

ככל שהאדם מאמין יותר בהשם, כך הוא מגלה דבקות רבה יותר גם בעניינים שבין אדם לחברו. אברהם אבינו, המאמין הגדול, הוא גם דמות-מופת מיוחדת במינה של איש-חסד

דווקא בעיצומם של ימי הקיץ, ימים שמסמלים את הנאות החיים והחופש, העם היהודי נכנס לאווירה כבדה של צער, עגמימות ואבל. מה הקטע?

איך ייתכן להחשיב את ימינו אלה כחלק מתקופת הגלות, בשעה שחזרנו לארץ-ישראל, והנה היא נבנית ופורחת לנגד עינינו?

עם-ישראל כונה בעולם כולו 'עם הספר', משום שכל אחד ואחד מבני העם חש קִרבה טבעית לעולם הספר והלימוד. אך מה קורה כיום?

בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מדובר אין-ספור פעמים על הצורך בשמחה, על תועלתה וחשיבותה ■ לחודש שמרבים בו בשמחה

בארץ אנחנו מאבדים אחים יקרים בפיגועים; בתפוצות אנחנו מאבדים מספר גדול לאין-ערוך של יהודים, שאובדים לעמנו בגלי הטמיעה וההתבוללות.

הציבור הישראלי, המתמודד עם בעיות הביטחון והמחאה החברתית, אינו מודע להתמודדויות של קהילות בחו"ל עם בעיות הקיום שלהן

גם בחיים הרוחניים יש צורך ב'ממ"ד' או מקלט, מקום רוחני שאליו אפשר להימלט ולהרגיש מוגנים…