מדי שנה בשבת זו – האחרונה לחודש שבט – מוציאים אנו מארון הקודש ספר-תורה נוסף, בו קוראים את "פרשת שקלים".
"…משנוכחו אורחי אברהם אבינו כי עליהם "לפשוט את עורם" כדי לספק את דרישותיו, נשתכנעו ואמרו: "ברוך א-ל עולם שאכלנו משלו" • אך מה השיג אברהם מ'כפיה דתית' שכזו? • זו הדרך לפרסם אמונה בבורא?
אין ספק שתופעות כמו צרעת, שהיא נגע הבא מסיבות רוחניות, מזעזעות את האדם וגורמות לו לצאת מרגילות חייו ולהרהר בדברים שמעבר לאורח החיים היום יומי • ודווקא במציאות זו אנו רואים את השינוי בין יהודי לגוי
רוב "שנת העסקים" שלנו – אנו סוחרים ב"סחורתנו", התורה ומצוותיה. רק פעם אחת בשנה, בחודש אלול, ממש לפני ראש השנה ויום הכיפורים, אנו מתפנים לבדיקה כללית מקיפה – בה אנו מתרכזים בהתבוננות פנימה, בספירת המלאי ובחשבון הנפש.
שבעה עשר בתמוז מוכר יותר כיום תחילת החורבן, היום שבו נבקעו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני. ואולם ביום זה אירעו לישראל חמש פורעניות קשות
נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם"
האמונה היהודית מאפשרת לנו להביט במציאות הנוכחית בעיניים אחרות. נקודת מבט הצובעת את החלל שבו אנו שרויים בצבע אופטימי ומלא תקווה
אי שם במדבר, באחד המקומות הנידחים ביותר, הולכת ומוקמת היום האוניברסיטה המוזרה ביותר בעולם: "אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה".
סיפור העקֵדה מעמיד לפנינו שאלה יסודית – האם יש משהו שבעבורו אנחנו מוכנים להקריב את חיינו וחיי יקירינו?
אין לדעת אם יזדקק המשיח לנו ולתכניותנו לצורך בניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית
