מה עושים עם המילים שאין להם כיסוי במציאות? האם עדיף שלא לומר אותן בכלל? חשוב להדגיש כי כמעט תמיד המילים וההבטחות, באות מתוך רצון אמתי. אלא שהיישום במציאות מורכב וקשה הרבה יותר (מהדיבור..).
בשיחה מיוחדת, בלתי צפויה, בכ"ז בניסן בשנת תנש"א (1991) בלילה, קבל הרבי, בכאב רב, על כך שהציפייה לגאולה מצד הציבור הרחב אינה פנימית – וקרא: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש"
"במלחמה זכית למדליה על אומץ-ליבך, אולם בזכות המעשה הגדול שעשית עם גווילי התורה המחוללים זכית למתנה גדולה הרבה יותר – מתנת החיים"
היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..
כשנשב על הארץ בט' באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה
ברשותך, אבקש לספר לך על דברים יותר פשוטים, לא על מוות על קידוש שמך, גם לא על סבל למענך. היום אספר לך רק על בניך ובנותיך שאוהבים אותך
לאחר שהות ארוכה במצב מרומם המזכיר את תקופת הגאולה, לא רצו נוח ומשפחתו ואפילו בעלי החיים לצאת מהתיבה..
ברחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק, עומד שליח חב"ד ומחפש אנשים למנין. הבחור עם השיער הארוך, קעקועים והעגילים, לא נראה הטיפוס המתאים, אך לשליח חיכתה הפתעה..
בפרשת השבוע, פרשת בא, מסופר על היציאה מגלות מצרים. גם היום אנו יכולים ונדרשים לצאת מ'מצרים' – לשון מיצר. כל עוד אדם שבוי בידי תאוותיו
המשיח יתרץ למה התעכב יהודים צריכים לדעת, שבודאי כבר הגיע הזמן שהמשיח יבוא, צריך להיות רק "עמדו הכן כולכם", מתוך תשוקה וגעגועים למשיח, וודאי בכך
