לפתע קפא על מקומו וזיעה כיסתה את גופו. הארנק! שבת! הדהדה המחשבה • מנגד, דמיין את האיכרים צובאים על ביתו וזועקים: גנב! הכסף!!
"אומרים הם כי הרבי קדוש. האמנם כאלה הם הדברים? או שמא הם מגזימים?" שאל הסוחר את הרבי…
הדברים התמיהו אותו. שוב נפתחה הדלת והצדיק יצא אל המסדרון אחוז התלהבות: "אברך אברך; ואולי בכל זאת יש אלוקים בעולם?"…
האומלל מילא את פיו מים, בידעו כי כל ניסיון שלו להכחיש את מעשיו מול עדותם של שני השוטרים, יעורר גיחוך ואולי אף יחמיר את מצבו
בסעודת החתונה נקשרה שיחה לבבית בין המחותנים. לייבלה הבין כי חידת עושרו הגדול מעסיקה גם את מחותנו, ואמר: "ודאי מתפלא אתה על העושר המופלג שבו זכיתי. כל זה בא לי בזכות מעשה טוב אחד".
החגיגה נסתיימה ואנו יצאנו ממנה ברגשות מעורבים. מצד אחד שמחנו על כי עלה בידנו להפגין יהדות גאה ובכך לקדש שם שמים; מצד שני כרסם בליבנו החשש מפני תגובת השלטונות.
כעת עמד ליד הדלת והכין את עצמו בחיל וברעדה להיכנס פנימה. כל כותלי חדר ה'יחידות' היו מכוסים ארונות ספרים, חוץ מהמקום שבו ישב הרבי עצמו. בהגיע תורו של ר' יצחק, פתחתי את הדלת והוא נכנס. סגרתי אחריו את הדלת, אך לא לגמרי – השארתי סדק קטן כדי שאוכל לשמוע את הנעשה.
הזמן: ימי מלחמת העולם השניה, המקום: עמוק בשטח האוייב. חיילי פלוגה אמריקאית …
הקטע שלפנינו אינו לקוח מכתב חידה או חלק מן המשחק "מחפשים את המטמון". כן, זוהי אחת מהתשובות של הרבי..
השופט החליט כי צדקו דברי התובע ונתן הוראה לפקיד בית המשפט להביא את הפרוטוקול של החקירה, בו כלולות העדויות. באולם הושלך הס והשופט חיכה בחוסר-סבלנות לבוא הפקיד. לבסוף הוא חזר – בידיים ריקות ….
