לפתע נראתה עגלת הסוחרים שבה לעבר הבית. עצרו הסוסים בצניפה ורגליהם העלו ענן אבק. "מסכימים אנו, מסכימים!"
"התדע מי היה אותו אדון עשיר?" פנה אליו הצדיק במבט חודר. חיוורון כיסה את פניו. הוא הודה מיד כי הוא זוכר היטב את פרטי המקרה
ביד רוטטת, כשמחשבותיו מתרוצצות בבהילות ומגיעות עד לגרוע ביותר, החל כותב את מכתבו. "כבר אינני יודע מה לחשוב" – היו המלים בהן סיים את מכתבו
יום אחד החל לפתע להרגיש דכדוך ומועקה. הוא ניסה להשיב את רוחו על-ידי טיול בחורשה שליד ביתו, אך המחשבות תקפוהו ביתר שאת.
"הצדיק מרוז'ין ידע בדיוק איזה אתרוג נגזר לו. כשראה את האתרוג שהבאת לו, נתמלא ליבו חשש שמא נשתנה דינו…"
בקבלו את הדו"ח, הורה מיד על גיוס אחד מכל עשרה יהודי אמצ'סלב לצבא, ואילו הסוחרים יישפטו וייענשו בכל חומר הדין…
כשהגיע לעיר-הקודש לא פנה לאכסניה. הוא שם מיד את פעמיו אל הכותל המערבי. השעה הייתה שעת לילה. ר' אברהם החל לשפוך את תחינתו לפני הקב"ה, מתוך בכיות רמות וזעקות קורעות-לב, עד שאפסו כוחותיו..
שני סיפורי מופתים ממעמד חלוקת הדולרים אצל הרבי
לפתע קרא הרבי: "אם מקל זה יציץ ציץ ויפרח – אאמין בכנות דבריך ואעזור לך לחזור ליהדות".
"היהודי שלנו, שנבלע בין הגויים, כבר זמן רב שלא שמע את שמו היהודי וזה זמן רב שלא ראה יהודי לנגד עיניו. והנה פתאום בא יהודי ומזכיר לו את אשתו היהודייה!"
