פרק נוסף בקומיקס המרתק של דרור ישראל כהן
ראשון הוא מגיע לבדו לפרשת הדרכים / בודד הוא נצב על פסגת הצוק / הוא רואה תהום / הוא רואה ארץ מובטחת…
הלא הילד יקבל מחמאות על התחפושת, הן יעניקו לו מוטיבציה להמשך – איזו מוטיבציה תהיה זו, מוטיבציה של גורילה?!…
לשונה של הרבנית דבקה לחיכה. לבה הלם בקרבה: האמנם ידע בעלה? האם רוח-הקודש פיעמה בו?
כשפורצים את המקובל בתחום המוסרי, אפילו כדי להכניס דברים חיוביים מאוד, ביום מן הימים עלולים להגיע לעשיית מעשים בלתי-מוסריים
אמונת האדם בעצמו וביכולותיו משפרת את איכות חייו. אמונה באלוקים כדאית שבעתיים. הוא באמת יכול לעזור לנו…
מדוע דווקא ה'עיקר' העוסק באמונת הגאולה נוסח בסגנון של קושיה ותירוץ: "ואף-על-פי שיתמהמה – עם כל זה אחכה לו"?
מאבק איתנים על מיקומה של נקודה, נראה כי כל הקדמה אחרת אינה תופסת כלל, שאין כאן כל מקום להסברים מפולפלים. למעשה כל אחד מהצדדים נאחז
הכנסת ספר תורה שנכתב לכבוד הרבי בשנת תשמ"ח
אתם מחפשים אותו בכל הסופ"ש ולא מוצאים? אז הנה הוא עם אלפי שלוחי חב"ד ♦ מזהים את שליח חב"ד בעירכם? טקבקו
