"מדוע פרצת אתמול למחסן?", דרש מפקד המחנה לדעת. "חשבתי שיש שם שוקולד", ענה לו בן-ציון. המפקד לא השתכנע מהתשובה. "יהודי קטן", צווח עליו, "אמור את האמת שאם לא-כן נתלה אותך!"…
לפתע נגשה האלמנה הנסערת אל המיטה ובבכי קורע-לב פנתה אל בעלה הנפטר: "זוכר אתה, דוד, כיצד חילקנו בינינו את שכר המצווה של שקי הגניזה?
אמנם שמחנו על שעלה בידנו להפגין גאווה יהודית, אך החשש מפני תגובת השלטונות כרסם עמוק בלבנו וזו אכן באה…
כל הנוכחים הוכו בתדהמה. הם לא ציפו להתפתחות כזאת. קשה היה להם לקלוט את המחזה שראו עיניהם.
סיפור מופת של רבי שלום בער מליובאוויטש ♦ ליום הולדתו בכ' חשון
הקול היחיד שנשמע היה רשרוש הפתקה שבידי הרבי. ר' מענדל עומד מול הקודש, מביט בבושת פנים בעיניו הזכו?ת של הצדיק. פתאום הרים הרבי את עיניו, הביט בר' מענדל ושאל: "ומה שלום חנוך?"
הלה הביט באיגרת והתפעל מהשינוי שנעשה ביד אמן. אילולא זכר את אשר נכתב בה בתחילה, לא היה מבחין כלל בשינוי. רבי שושן שינה שתי מלים: במקום "ביום שישי הבא" כתב רבי שושן "ביום ראש-החודש הבא"..
חוקים קבועים ומוזרים היו לה לאותה כת תמהונית …
"המקבל אתה עליך מיתה משונה זו?" – שאלו הרב …
כששמעה אשתו את דבריו השיבה מיד ובתוקף : "האם חושב אתה כי הרבי רוצה את רעתך! אם הוא נקב בסכום שכזה – עליך לעמוד בכך!".
