שתי עיניו זלגו דמעות כמים: "אבקשך שני דברים: האחד, לעולם אל תשכח כי יהודי אתה. והשני, כאשר תחוש בצרה קרא קריאת-שמע
"והבאר עדיין מוסיפה לתת שפע של מים טובים וזכים כמאז?". "כן! כן!", השיב הכפרי, שכמעט בלע את לשונו מרוב תדהמה..
הוא התאמץ בכל כוחו להמשיך בעבודה, כדי שלא לקבל עוד הצלפות, אולם לפתע, ללא שום סיבה, הנחית הקצין על גבו מכה קשה.
לילה אחד שוטטתי לבדי בשכונת בית-ישראל. הצצתי באחד החלונות ורותקתי למראה זקן נשוא פנים היושב והוגה בתורה. עמדתי בדממה והתבוננתי בו
מאוחר מאוד בלילה שם לב ר' מנדל כי ברנש מסוים, ששכב על דרגש עליון, מביט בו במבט נוקב …
מלחמה פנימית קשה התחוללה בליבו של החייל. כנגד כל השיקולים התעוררה בו בעוז נקודת היהדות. פתאום החליט כי בשום פנים ואופן לא ימיר את דתו, ויהי מה!
היה זה בדיוק באותו יום בו סיימה לתת לצדקה את המטבע האחרון שבשקית…
עודו מהסס בכנות דבריו של וולאדק-וולוול קרא הרבי לפתע בקול רם : "אם מקל זה יציץ ציץ ויפרח – אאמין בכנות דבריך ואעזור לך לחזור ליהדות".
"זוהי החרב החדה ביותר בעולם", אמר הפחה בהצביעו על חרב ארוכה בנרתיק משובץ …
כאשר תפס את עצמו, עם מי הוא מדבר, כבר תפסו אותו גם שני קוזאקים אימתניים שגררו אותו בפקודת הצאר הזועם הישר לבור הכלא…
