לתדהמת המוזמנים גילו אותו מוטל על הרצפה, כפות בידיו וברגליו, ופיו סתום בסחבה, כשחבילות כסף פזורות סביב
"נשארתי עומד ברחוב נבוך ואובד-עצות. לאן אלך עכשיו? באותו רגע נשאתי את עיניי לשמים ובלב שבור התפללתי וביקשתי מהקב"ה שיעזור לי להיחלץ מהמצוקה שנקלעתי אליה."
לפתע קם אחד מהחבורה ופנה אל חבריו: "ראיתם חוצפה?! קודם רוקן את כיסינו ועכשיו הוא מטיף לנו מוסר". האיש החצוף הישיר מבט אל רבי עקיבא איגר והטיח בו: "היה עליך לשנות את הסדר – תחילה לומר מוסר ורק אחר-כך לבקש כסף. או-אז היית יוצא מכאן בלי פרוטה שחוקה!"…
משמשו של הרבי, הירש, רץ במהירות לעבר החלון הסגור. הוא פרץ את החלון, העיף מבט פנימה וזעקה נמלטה מפיו: "הם שוכבים מעולפים!". החדר היה אפוף עשן וזוג הזקנים נראו חסרי רוח-חיים. נותרו רגעים אחדים עד שהאש תגיע גם לשם.
עננים שהורים וכבדים כיסו את שמי ברוקלין והסתירו את הלבנה… ♦ סיפור ממופת ממוצ"ש עשרה בטבת
מעשה בעיתונאי ישראלי, שביקר בשנת 1971 בארצות-הברית ובהשפעת ידידיו החליט לבקר אצל הרבי.
הנער שגילה את גונבי המים בירושלים הנצורה
להפתעת כל הנוכחים, אחז ר' שמואל בידו תרנגול שחור. "אורחים נכבדים", קרא, "זהו תרנגול מיוחד במינו, אשר מרשה אך ורק לאנשים ישרים ללטף אותו, אולם כאשר נוגע בו גנב, הוא מיד מתחיל להכות בכנפיו ולקרוא בקולי קולות "קוקוריקוו'…
…"מה רצונך ממני איפוא? שאלני הרבי, אם הרופאים לא עזרו לך אתה מאמין שאני אוכל לעזור לך?! לא בלעתי את הפתיון ואמרתי מיד: "רבי, אם לא הייתי מאמין בך לא הייתי בא אליך!" • סיפור לשבת
נשמתם כמעט נעתקה מפיהם ; היתה זו המחאה על סך 37,000 דולר… • "כעת ברורה לי תשובת הרב"', הסביר המארח הנדיב לבני שיחו הנדהמים. "היום הוא יום הולדתי ה-שלושים ושבע ולמתנת יום הולדת כזו ותשומת לב מיוחדת מהרבי לא ציפיתי…
